<h1>פירוש הרא"ש על מדות</h1>
<h2>דף פא מב</h2>
איש הר הבית. ממונה על שמירת הר הבית. לשרוף כסותו. ואין כאן משום בל תשחית משום דהפקר ב"ד היה הפקר. אמר ר' אלעזר ב"י כו'. מעשה אתא לאשמעינן גם שמעת מיניה דסתם מתניתין דמידות ר"א ב"י היא.
<h2>דף פא מה</h2>
וכמין אכסדרה היה. רוח רביעית היתה רובה פרוצה כמין אכסדרה שפרוצה מרוח ד' כך היתה רובה פתחים וחלונות. שהכהנים שומרים מלמעלה. פ"ק דתמיד [כ"ו ע"ב] יליף לה מקרא. ופתח היה לו לחיל. מלבד הפתח שפתוח לעזרה ואם תאמר בפ"ק דתמיד [שם] דפריך וחד שומר הוי ליה לבית המוקד ליפרוך נמי מבית הניצוץ שהיה לו ב' פתחים וי"ל דבית הניצוץ לא היה צריך שמירה בפתח לצד חוץ כי לא היה בו שימוש רב ולא הוצרך שמירה גם לצד חוץ.
<h2>דף פא מו</h2>
ב' בקודש וב' בחול. ושל צד דרום היה בקודש. וראשי פספסין. כלומר מסמר. מערבית דרומית היתה לשכת הטלאים. בפ"ק דיומא [ט"ו ע"ב] פריך אמתניתין דהכא ממתניתין דתמיד דקתני והרי לשכת הטלאים במקצוע צפונית מערבית והכא קתני שהיתה במקצוע מערבית דרומית ותו פריך התם דהכא קאמר דרומית מזרחית היתה לשכת לחם הפנים והתם קחשיב לשכת לחם הפנים הרביעית ללשכת הטלאים שהיתה במקצוע צפונית מערבית נמצא דלשכת לחם הפנים היתה במקצוע צפונית מזרחית כשהלך דרך הימין מצפון למערב וממערב לדרום ומדרום למזרח ומשני אקושיא קמייתא לשכת הטלאים אקצויי מקציא מאן דאתי מצפון מתחזיא ליה בדרום ומאן דאתי מדרום מתחזיא ליה בצפון פי' לשכת הטלאים היתה ניראית בשתי המקצועות שארוכה היתה ועומדת במערב ומארכת לצד צפון ולצד דרום מאן דאתי מצפון ורואה אותה רחוקה מקרן צפונית מערבית חושב אותה שעומדת בקרן מערבית דרומית ודאתי מדרום מתחזיא ליה משוכה לצפון כזה וקאמר התם מסתברא דבמערבית דרומית הויא כלומר קרובה יותר לדרום מלצפון כמו שציירתי ממאי מדרמינן לחם הפנים אלחם הפנים ומשני מר חשיב דרך ימין ומר חשיב דרך שמאל. פי' הך תנא דמדות דהכא חשיב דרך ימין כדמפרש בהדיא דקא אזיל ומני מדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב וממערב לדרום והבא להקיף סביב הבית ומקיפו דרך ימין מבחוץ זהו סדר הקיפתו ולכך לחם הפנים לשכה שניה לה בקרן דרומית מזרחית ותנא דמסכת תמיד קא חשיב דרך שמאל ולשכת טלאים במקצוע דרומית מזרחית נמצא לשכת לחם הפנים רביעית לה במקצוע מזרחית דרומית כשהקיף דרך שמאל. א"א בשלמא דקריב טפי למערבית דרומית היינו דמתרץ לחם הפנים אלחם הפנים אלא א"א בצפונית מערבית הואי מאי תירוצא דלחם הפנים דכי מני נמי דרך שמאל הויא לחם הפנים שהוא רביעית לה במקצוע דרומית מערבית כיון דלשכת הטלאים במערבית צפונית ופריך התם והאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין ומשני ה"מ בעבודה אבל הכא חושבנא בעלמא הוא. והא דלא פריך התם דהכא תנן במזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי [אבני המזבח] צפונית מערבית בה יורדין לבית הטבילה והתם קרי להו לשכת החותמות ולשכת בית המוקד וי"ל דהתם קרי להו בשם עיקר תשמישן והכא קאמר דגם אלו דברים עשו להם ותימה אמאי לא משני בלחם הפנים אקצויי מקציא מאן דאתי מדרום לצפון מתחזיא ליה מזרחית צפונית ומאן דאתי מצפון לדרום מתחזיא ליה דרומית מזרחית וי"ל דלשכת בית המוקד היה בה תשמיש רב והיתה גדולה אבל לשכת לחם הפנים היה בה תשמיש מעט ולא היתה גדולה ולא שייך בה למימר אקצויי מקציא.
<h2>דף פא מז</h2>
פשפש. (בין) שער קטן עומד תוך שער גדול. לבלוש את העזרה. לחפש אם חסר כלום כדתנן בפ"ק דתמיד [כ"ו ע"ב].
<h2>דף פא מח</h2>
רובדין של אבן. בפ"ק דתמיד [שם] [רובדין מאי ניהו] גזרתא דאצטוותא דסלקא לאצטוותא פי' מעלות היו בחומה מאבני גזית שהיו עולים [על ידם] לאיצטוות רחבות מתוקנות לישן שם. ומפתחות העזרה בידם. ברשותן כדמפרש ואזיל.
<h2>דף פב מב</h2>
כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין. כשהוא נכנס להר הבית אם יש לו עסק בהר הבית ואותו מקום שצריך לילך שם אם הוא פונה לשמאלו הוא קרוב לאותו מקום אין רשות לפנות לשמאלו כדי להתקרב לאותו מקום אלא צריך לפנות דרך ימין ולהקיף עד שיגיע לאותו מקום ואז יוצא דרך שמאל לכניסתו אבל כל הילוכו רק ימין אף ביציאתו וכניסתו במלאכת המשכן יליף לה מקרא משלשה פונים מזרחה [מ"א ז'] שאין ת"ל פונים ד' פעמים אלא כל פינות שאתה פונה בעזרה ובהר הבית פונים לימין [יומא י"ז ע"ב] לראש המזבח פונים לימין. שהוא מקיף לשמאל. כשנכנס להר הבית פונה דרך שמאל ומשאילין [אותו] למה מקיף לשמאל והוא אומר שאני אבל. עשיתן כאילו עברו עליו את הדין. כאשר אתה אומר שיתן בלבם לקרבו משמע דשלא כדין רחקוהו ומתפללין שיהפוך את לבם לקרבו ואינו כן כי בדין נדוהו והקרוב תלוי בו שיכניע את לבו לשמוע לדברי חביריו ויקרבוהו ועל זה ראוי להתפלל.
<h2>דף פב מד</h2>
כל הכתלים שהיו שם גבוהין היו. כי השערים היו גבוהים עשרים אמה חוץ מחומה שהיא למעלה מן השערים גבוה מאד. חוץ מכותל המזרחי. של הר הבית שהיה נמוך לפי שכהן השורף את הפרה צריך שיראה פתח ההיכל בשעת הזית הדם כדכתיב [במדבר י"ט] והזה נכח פני אהל מועד והיה רואה מע"ג חומת הר הבית דרך שער עזרת נשים ושער העזרה את פתח אהל מועד אבל אם היה כותל מזרחית גבוה אע"פ שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער כהנים ועזרת הנשים ופתח ההיכל לא היה יכול לראות פתח ההיכל דרך השערים לפי שקרקע הר הבית גבוה והולך כ' אמה קודם שיגיע להיכל וגובה פתח המזרחי היה עשרים אמה הילכך היה צריך לראות פתח אהל מועד מע"ג הכותל דרך שאר השערים.
<h2>דף פג מב</h2>
היו שני נקבים. בתוך היסוד עד הרצפה שהדמין הניתנין על יסוד המערבי הן שירי הדמים הפנימים ועל יסוד דרומי הן שירי דמים החיצונים ודרך הנקבים יורדים על הרצפה והולכין לאמת המים העוברת בעזרה ויוצאין לנחל קדרון והדם רבה על המים ונעשית זבל ונמכר לגננים לזבל.
<h2>דף פג מד</h2>
מבקעת בית הכרם. שם מקום שנא' [ירמיה ו'] ועל בית הכרם שאו משאת ומוצאין שם אבנים חלקות. וחופרין. בקרדומות עץ. מן הבתולה. קרקע בתולה דידוע שלא היה בה ברזל. שהברזל פוסל בנגיעה. דכתיב [דברים כ"ז] לא תניף עליהם ברזל משמע בנגיע' בעלמא. ובפגימה בכל דבר. אף בלא ברזל דאבנים שלימות כתיב ופגימת המזבח כמה [כדי] שתחגור בה צפורן ודוקא באבנים אבל בסיד המזבח איכא מ"ד טפח ואיכא מ"ד כזית [חולין י"ח ע"א]. היא פסולה כו'. ומסלקים אותה ומניחים אחרת במקומה ולא נפסל המזבח בכך ודריש לה במכילתין [סוף פ' יתרו] לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזית שהונף עליהם ברזל ר' נתן אומר הרי שבנה בו ב' אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל שומע אני יהא המזבח פסול [כולו] ת"ל לא תבנה [אתהן] גזית הן פסולות ושאר כל המזבח כשר. מלבנים אותו פעמים בשנה. שסדין אותו בסיד וא"ת והא קא מוסיף אבנין וכתיב [ד"ה א' כ"ח] הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ואין לומר דבדבר מועט כזה לא מיקרי מוסיף אבנין דהא אמרינן בפ' כיסוי הדם [חולין פ"ג ע"ב] דקדשים פטורין מכיסוי דהיכי ליעבד למיתב עפר כו' קא מוסיף אבנין אלמא אפי' מיעוט שייך ביה תוספת בנין וי"ל שהמזבח יכול להיות גדול עד ששים כדאמרינן בפ' קדשי קדשים [זבחים ס"ב ע"א] וההיא דפ' כיסוי הדם ה"ק על כרחך קדשים לא בעי כיסוי דאם הוסיפו על המזבח ועשאו של ס' אמה א"א להוסיף עליו א"נ היו מקלפין מן הסיד הישן. ורבי סבר דבכל ע"ש היו מלבנין אותו. ולא בסיד אלא במפה מדיחין אותו. ולא היו סדין אותו בכפיס. (של סיד) אתאן לת"ק. כף ברזל. הוא כלי אומנות שטחין בו את הכותל אלא בכף של עץ היו סדין אותו.
<h2>דף פג מה</h2>
וטבעות היו לצפונו של מזבח. דרוב קדשים שחיטתן בצפון ולא היתה הטבעת עגולה אלא כמין חצי טבעת וראשו אחד מחובר ברצפה ועולה ויורד במקום חבורה ונותן צואר הבהמה בטבעת ותוחב ראש הטבעת בקרקע. ו' סדרים. זה אצל זה ממערב למזרח ובכל סדר ד' ד' מצפון לדרום טבעת א' לכל משמר ומשמר לכ"ד משמרות. וי"א ד' סדרים. ובכל סדר ו' טבעות. שעליהן שוחטים את הקדשים. כולם על ידן. בית המטבחים. מקום שחיטה והפשט ונתוח ורחיצת קרביים ובני מעיים. ועליהן ח' עמודי ננסים. משנה זו פרשתי בתמיד פרק אמר להם הממונה [מ"ה].
<h2>דף פג מח</h2>
כדי שלא יבעט. כלומר שלא יטה הכותל כי האולם היה גבוה ואין בו עליי' שיהיו התקראות מחזיקים הכתלים ולכך הוצרכו לקבוע כלונסאות של ארז מכותל לכותל להחזיק הכתלים. היו קבועים בתקרות [האולם]. (השלם) ומגיעות עד סמוך לקרקע ופרחי כהונה אוחזין בהן ומטפסין ועולים ורואים את העטרות שבחלונות החלונות עשויות כיפות מוזהבות וציירות ועולות כעין עטרות ורואין אותן אם צריכות תיקון ואין לפרש שעולים לטייל ולראות בנויין דהא תנן לקמן [פ"ד מ"ה] דמשלשלין האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן ואע"ג דליכא מעילה בקול ומראה וריח איסורא מיהא איכא. שנאמר והעטרות תהיה. ק"ק דהכא משמע דהך עטרות לא היו אלא חלונות מוזהבות עשויות כמין עטרות והא כתיב לעיל מהאי קרא ולקחת כסף וזהב עטרות ושמת בראש יהושע כה"ג אלמא שהיו עטרות ממש שנותנין על הראש וי"ל דב' דברים (היה) ציוה הנביא ליקח כסף וזהב לעשות עטרות חלונות מוזהבות ועוד ציוה שישימו ליהושע בראש להיות כהן גדול וכן נראה נמצא בשם רבי קלונימוס איש רומי. גפן של זהב. פרשתי משנה זה בתמיד פ' ראוהו אחיו.
<h2>דף פד מב</h2>
נטל את המפתח ופתח את הפשפש. בתמיד [ל' ע"ב] מפ' ששתי מפתחות היו א' [שהוא] יורד לאמת השחי וא' [שהוא] פותח כיון. ר' יהודה אומר בתוך עביו של כותל היה מהלך. באותה הבימה עד שנמצא עומד בין שני השערים. ופתח את החיצונות מבפנים. לצד ההיכל והפנימית לצד האולם.
<h2>דף פד מג</h2>
לתא. חדרי חדרים קטנים היו שם סביב ההיכל וקדש הקדשים. ואחד למסיבה. מפרש לקמן. ואחד לפשפש וא' להיכל. כדאמרי רבנן לעיל דנכנס מן הפשפש לתא ומן התא להיכל.
<h2>דף פד מד</h2>
התחתונה חמשה. התא היה רחב ה' מדרום לצפון. ורובד שש. עובי הכותל של היכל היה שש אמות עד תקרת התא ואז היה מתקצר אמה כדכתיב [מ"א ו'] כי מגרעות נתן לבית סביב והיה מניח התקרה עליו והיינו דקתני והרובד שש והאמצעית ו' עם הרובד והעליונה ז' עם הרובד וכותל ההיכל היה עביו ה' והא דתנן לקמן [מ"ז] וכותל ההיכל ו' היינו כנגד התא האמצעית.
<h2>דף פד מה</h2>
ומסבה היתה עולה. המסבה זו לא היתה מדרגה עלה כמו בלולים אלא מדרגה חלקה היתה ומהלכת ממזרח למערב על פני כל הצפון ובקרן צפונית מערבית היו עולים על ראש התא וכשהגיע למערב הפך פניו לדרום ומהלך על התא כלפי המערב עד שמגיע לדרום. הגיע לדרום הפך פניו למזרח והיה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עלייה. שהיתה פתוחה לדרום וכל פתחי הבניינים הכל בכתב מיד ה' דאל"כ למה לא עשה פתח העלייה בצפון ולא היה צריך להקיף המערבי. ובפתחה של עלייה מחוץ היו כלונסאות. גדולים וחקוק בהם מקום מעמד רגל לעלות ולרדת בהן. ולולין היו פתוחין. כחלולים שבין בית לעלייה כך היתה בתקרה חורין והיו משלשלין בהן האומנין בתבות שיש בהן ג' מחיצות ויושבין בהן ואע"פ שאין בו מעילה איסור מיהא איכא.
<h2>דף פד מו</h2>
והיכל ק' על ק'. באורך וברוחב באורך עם האולם ותאים כדפרשי' וברוחב לא כל ההיכל אלא מקום האולם. האוטם ו' אמות. י"מ אוטם יסוד ולא נהירא דלשון אוטם לא משמע הכי ועוד למה מנה היסוד שתחת הקרקע ואינו נראה בכלל בנין גובה הבית ועוד א"א דבנין גדול כזה לא היה לו יסוד אלא ו' אמות ונראה דיסוד לא קחשיב אלא לאחר שעלה הבנין מהארץ היה כולו אטום בלא חלל ו' אמות וזהו הרצפה גבוה עד העלייה ו' אמה. אמה כיור. ציצי פרחים מצויירים סביב ברחב אמה באבנים גדולות לבנין ושקעם בחומה והניחו קורה גדולה על האבנים לתת עליהן קורות התקרה לבלתי אחוז בקירות הבית. ואמה תקרה. עובי הקורות והנסרים שעליהן. ואמה מעזיבה. עפר ורצפה. ואמה כלה עורב. טבלאות של ברזל ובם קבועות מסמרות חדין למנוע את העורבים לשכון שם שלא יביאו את הטומאה וכן היו על כל גג ההיכל ובערוך פי' שהיה צורה להבריח העופות כדרך שעושין שומרי הפירות.
<h2>דף פד מז</h2>
אמה טרקסין. היא מחיצה המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים והיא היתה מחיצת אבנים בבית ראשון ובבית שני שהיה גבוה יותר מהראשון ולא היה יכול לעמוד בנין רוחב אמה ולהוסיף על הבנין א"א עשו ב' פרוכות וביניהן אמה ונקרא טרקסין על שסוגרו בעד הלוחות שנתנו בסיני לשון טרוקי גלי [ברכות כ"ח ע"א]. מן הצפון לדרום. כותל ההיכל ו' והתא ו' כנגד תא האמצעי שהיה ו' קחשיב כותל ההיכל שהיה ו' כדפרשתי לעיל. ובית הורדת מים ג'. היה מקום שמי נפתוח נמשכין דרך שמאל שם בצנורות ועלו לים שעשה שלמה לבית הטבילה. בית החליפות. אותו העודף נקרא חליפות. מאחוריו. לצד מערב כי היו שם חלונות וגנזו בהן הסכינין וכתיב בעזרא [א' ט'] מחלפים תשעה ועשרים והיינו בנין צר מאחוריו ע' ורחבה מלפניו ק'.
<h2>דף פה מא</h2>
כל העזרה. הנקראת מחנה שכינה טמא חייב עליה כרת.
<h2>דף פה מג</h2>
לשכות בית הפרוה. ביומא [ל"ה ע"א] מפרש מאי פרוה אמגושא פרש"י אדם מכשף עשאה וישראל הוה וכו' כדכתיב [עזרא ד'] לא לכם [ולנו] לבנות בית ור"ח פי' שהיה מכשף אחד שעלה בדעתו לראות [עבודת] כה"ג ביוה"כ בשעה שהקטיר קטורת ועשה מחילות מירושלים להר הבית ומצאוהו בלשכת בית הפרוה והרגוהו שם והיה שמו פרוה.
<h2>דף פה מד</h2>
אבא שאול אומר לשכת כה"ג כו'. מילתא באנפי נפשיה הוא ולא קאי אדרבי אליעזר בן יעקב. בור הגולה. ועשאוהו כשעלו מן הגולה. לובש לבנים. מרוב שמחה.
